כאשר יהיו לכם 5 דקות פנויות צאו קצת מהקופסה. לא הראש, אלא מהבית. הסתכלו שמאלה, ימינה ושוב שמאלה, חצו את הכביש ותתחילו לחפש. אני בטוח שברדיוס של מקסימום קילומטר אחד מביתכם תמצאו לפחות מבנה אחד שכבר עומד לפחות מאה שנה. זה היה החלק הקל, עכשיו מגיע החלק המעניין. בדקו מאיזה חומרים הוא נבנה. אחרי שזיהיתם את החומרים העיקריים הסתכלו שוב מסביבכם. סביר יהיה להניח שבמרחק לא גדול ממנו תמצאו את חומר הגלם העיקרי שלו. בהר זו האבן המקומית, בחוף כורכר ובמדבר בוץ, לפעמים בשילוב אבן. כאשר אמצעי התעבורה העיקריים היו חמור, גמל או סוס ועגלה חשבו היטב על כל קילומטר של שינוע. שימוש בחומרים מקומיים ובשיטות מסורתיות מקפל בתוכו שלושה יתרונות משמעותיים: זמינות, מחיר והתאמה לתנאי האקלים המקומיים. ובדרך כלל גם האסתטיקה והתכנון משתלבים היטב בנוף המקומי. אז כדי להכיר קצת שיטות בניה, מרחבי העולם, המבוססות על חומרים מקומיים אספתי בשבילכם כמה דוגמאות:



לבני בוץ – יוצקים בתבניות תערובת גזעי עצים ובוץ- מניחים שכבות בוץ – בין גזעי עצים ממלאים
של אדמה חרסיתית (חימר), חול, של גזעי עצים קצרים וביניהם שכבות של בוץ מעורב בקש
קש ומים. מייבשים בשמש כמה ימים. שכבות של בוץ מעורב בקש. ולבסוף מטייחים עם בוץ
בונים כמו כל קיר לבנים ולבסוף הבסיס מאבנים למניעת הגעת בעל מרקם חלק ועדין יותר.
משאירים חשוף או מטייחים. לחות לבוץ.


בלות קש - על תשתית מוגבהת של אבן או בטון ובתוך שלד עץ מניחים בלות של קש אותן מטייחים בכמה שכבות. לבסוף מניחים גג מעל הבולט לצדדים ומונע הגעת רטיבות לתוך הקש



אדמה דרוכה – בתוך תבניות עץ דוחסים עץ- משתמשים בעצים מקומיים אבן – פשוט אוספים מהשטח.
מלמעלה ובכוח רב אדמה מקומית מעורבת במצבם הגולמי או מהוקצעים לפעמים גם מסתתים מעט.
במעט מלט ומעט מים. כך נוצרים הקירות לבניית כל מבנה שבו מעוניינים. מוסיפים חומרי מליטה בין והפתחים. הגוונים משחקים עם מילוי האבנים במידת הצורך.
שכבות בצבעים שונים.
זהו, עכשיו אתם כבר יכולים לחזור הביתה, להסתכל מסביב ולחשוב כמה בני מזל אתם שיש באפשרותכם להביא עצים מיוחדים מאפריקה, שיש מאסיה, חלונות ודלתות מאמריקה וכלים סניטריים מאירופה. ואולי לא. אולי אם נשתמש יותר בחומרים מקומיים ההרגשה תהיה יותר של חיבור למקום ופחות של הישגים חומריים. חומר למחשבה, תרתי משמע.
בנייה אקולוגית
פרסום תגובה חדשה